עלי נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

1.ראשית הננו מפנים את התובע לתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 הקובעות כי הועבר נכס שהיה בבעלותו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סימלית, רואים את הנכס כשייך למעביר הנכס לתקופה של 5 שנים ממועד העברה (אם המדובר בהעברת נכס לילד הרי כל עוד הילד נמצא בהחזקת ההורה, הנכס עדיין של ההורה).

2.הנתבע בכתב הגנתו התייחס אך ורק למכתב הדחיה מ- 6.5.09 הדוחה את זכאות התובע לקצבת הבטחת הכנסה מ- 4.09, שכן התביעה הוגשה ב- 4.09, וברור הוא כי היא יכולה להתייחס רק למכתבי דחיה בסמוך לתקופה זו ולא למכתבי דחיה שנשלחו 5 שנים קודם לכן, או למכתב הקובע זכאות חלקית להבטחת הכנסה, שנשלח לתובע 5 שנים קודם לכן, אם התובע טוען כי הזכאות שלו היתה זכאות מלאה.

התובע היה צריך להגיש תביעה לבית הדין בתוך חצי שנה מקבלת המכתב מ- 8.12.04, לו סבר כי הוא זכאי לגימלת הבטחת הכנסה בשיעור גבוה יותר מ- 80%.

הננו להפנות את התובע לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969.

בית הדין הארצי פסק בדיון מט/0/170 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"א 132, בעמ' 135:

"יש להבחין בין מועד להגשת תובענה, דהיינו - המועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לפני בית הדין, לבין מועד לעשיית פעולה במהלך המשפט, דהיינו - בתובענה אשר כבר הוגשה. רק במקרה האחרון ניתנה לבית הדין סמכות להארכת מועד על פי תקנה 105 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969. במקרה הראשון ניתן להאריך מועד רק אם נקבעה אפשרות כזו במפורש בתקנות הנדונות במועד להגשת התובענה."

ובדב"ע נו/0/156 יעקב זילברמן נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין מתאריך 19.3.97), חזר בית הדין על הלכה זו ושב וקבע כי:

"לאור האמור לעיל, אין מנוס מלחזור ולקבוע, כי בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. מאחר והסמכה כזו לא נקבעה, על כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור."

ועיין גם בדב"ע לו/0/11 חיים בר אילן נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 340.

3.עיין גם בעב"ל 229/07 חנה טושינסקי נ. המוסד לביטוח לאומי אשר בו נדחתה תביעת התובעת לתשלומי קצבת ילדים בגין התיישנות ונפסק:

"המערערת לא הציגה בפנינו טעם המפסיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות על פי הפסיקה... כן ראוי לציין את דבריו של השופט פליטמן בעב"ל 27/03 המוסד לביטוח לאומי נ. אליאס חזן: "מיצוי זכויות המבוטחים חייב להעשות בדרכי המנהל שנקבעו בדין, ובהם נקצבו, כדבר שבלעדיו אי אפשר לקיים מינהל, מועדים. התעלמות מהמועדים הקצובים תגרום לשיבוש דרכי המינהל ותביא בסיכומו של דבר לפגיעה דווקא באפשרות מיצוי הזכויות שבדין."

תביעתה של המערערת התיישנה, לאחר שמכתב הדחיה הומצא לה כדין..."

4.עיין בעב"ל 681/08 אבו רמוז נ. המוסד לביטוח לאומי בו חזר בית הדין הארצי על אשר נפסק בעב"ל 31/98 בענין אליהו סולן וקבע כי אין תחולה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות על תקופת ההתיישנות להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי.

בפסק הדין בענין סולן עמד בית הדין על מטרת קביעת תקופת התיישנות מקוצרת בתביעות של מבוטחים כנגד החלטת המוסד לצורך מימוש מהיר של זכות סוציאלית וכן התייחס בית הדין לכך שלחלוף פרק זמן ארוך ממועד מתן ההחלטה ועד להגשת תביעה יש השפעה על האפשרות לנהל באופן אפקטיבי את ההליך.

5.לאור האמור לעיל יודיע התובע בתוך 14 יום מהיום מה נותרה עילת תביעתו בתיק, אם בכלל, וזאת בהתחשב במועד הגשת התביעה לבית הדין בחודש 4.09 ולאור הודעת הנתבע על פיה התובע יהיה זכאי להבטחת הכנסה מלאה מחודש 7.09 בתום 5 שנים ממועד העברת הנכס.

6.בהעדר הודעה עד לתאריך 14.5.2010, תמחק התביעה ללא צו להוצאות.

7.למעקב ב- 16.5.2010.

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תש"ע, 28/04/2010 במעמד הנוכחים.

עפרה ורבנר, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: